כשניגשתי לציור הזה, ידעתי שהשאלה של "מסגרת" תעמוד במרכז. היא מייצגת את הגבולות שאנחנו שמים לעצמנו – אלו שאנחנו מודעים להם ואלו שאנחנו מגלים רק עם הזמן. צבע הבורדו העז היה הבחירה הראשונה שלי – הוא מסמל את התשוקה, העומק, והתחושות הכבושות שצומחות מתחת לפני השטח. הוא יצר את קווי המתאר, את המסגרת שסביבה הכל מתרחש.
מנגד, הלבן נכנס בעדינות, כמעט כאילו הוא מבקש לשבור את המסגרת, לפרוץ ממנה החוצה. הלבן היה המרחב שבו הכל אפשרי, שבו הגבולות נמתחים ואולי אף נעלמים. המתח בין הבורדו ללבן הוא הסיפור המרכזי – המסגרת שנבנית ושוברת את עצמה, כמו הנפש שלנו שמוצאת את דרכה בתוך הגבולות שהצבנו או שהמציאות הציבה לנו.
הציור הזה מספר על הדיאלוג המתמשך בין המסגרות שאנו חיים בתוכן לבין הרצון לצאת מהן, לפרוץ קדימה. זה סיפור על הכוחות הפנימיים שלנו – העומקים שמחזיקים אותנו והשקט שמבקש להשתחרר. הבורדו והלבן משחקים תפקידים מנוגדים אך משלימים, מזכירים לנו שבכל מסגרת יש מקום לפרוץ מעבר, ושבכל פריצה יש רגע שבו צריך לעצור ולהביט על מה שבנינו.
