הציור הזה נולד מתוך תחושה של מעבר, לא מעבר דרמטי, אלא כזה שמתרחש מבפנים, בשקט. רגע שבו משהו בדרך שבה הסתכלתי על הדברים התחיל להשתנות. לא כי המציאות השתנתה, אלא כי נקודת המבט השתנתה.
יש מימדים שאנחנו חיים בהם שנים, מימדים של הרגל, של תגובה אוטומטית, של צורך לשלוט או להבין הכול. ויש רגע שבו נפתח מימד אחר, לא טוב יותר ולא גבוה יותר, פשוט אחר. מימד שבו אנחנו פחות נאחזים, פחות מנסים לסדר, ויותר מסכימים להיות בתנועה.
במהלך הציור הרגשתי איך השכבות לא מנסות להתיישר או להיסגר. כל צבע הביא איתו תדר אחר, רגש אחר, והם התקיימו יחד בלי לבטל אחד את השני. כמו בתהליך אישי, שבו אנחנו לומדים להכיל יותר חלקים מעצמנו, בלי למהר להגדיר מי אנחנו צריכים להיות.
מימד אחר מדבר על התפתחות שלא נמדדת בהישגים חיצוניים, אלא ביכולת להרגיש אחרת בתוך אותו מקום. לראות את אותם הדברים, אבל לחוות אותם דרך שכבה נוספת של מודעות. פחות מאבק, יותר נוכחות. פחות פחד לטעות, יותר סקרנות.
זה ציור על הסכמה לזוז בין מימדים, לא בבת אחת, אלא בהדרגה. על הרגע שבו משהו נפתח מבפנים, והחיים ממשיכים להיראות אותו דבר, אבל מורגשים אחרת.
_________________________________________________________________________________
