הציור "נוף הרים" נולד מתוך געגוע למקומות גבוהים, לנופים שמזכירים לי את השקט והמרחב שההרים מביאים איתם. אני זוכרת את אחד הטיולים האחרונים שעשיתי באזורים הרריים, הרוח הקרה והנוף האינסופי שנפרס מתחתיי. משהו בתחושת הגובה, בתחושת ההתגברות על הקושי שבעלייה אל הפסגה, תמיד השאיר בי חותם עמוק.
המשיכות שלי היו חדות ומדויקות, כמעט כמו סלעים, כדי להעביר את התחושה של הנוף היציב והבלתי מתפשר. אבל בין המשיכות הקשוחות, יצרתי גם תנועה של רוך, של ערפל שמתפזר על פסגות ההרים, כמו תחושת רוגע שמגיעה אחרי מסע מפרך. הרגשתי שאני יוצרת מרחב שבו הנפש שלי יכולה לטפס ולנוח, להשתחרר מהעומסים של היומיום ולהתרכז רק בטבע ובפשטות שלו.
הציור הזה הוא כמו תזכורת עבורי – על המאמץ שבטיפוס בחיים, אבל גם על ההרגשה המתוקה של הגעה לפסגה, שם אפשר לראות את כל הדרך שעברת ולהיות נוכחת ברגע של הודיה והערכה.
