כשאריקה, שבגרה בדובאי, פנתה אליי עם בקשה לציור בשחור-לבן, ידעתי שזה אתגר שאני לא רגילה אליו. היא רצתה משהו ייחודי, יצירה שתביא עוצמה, תנועה ועומק לחלל שלה במרינה שבדובאי, במקום מרכזי ויוקרתי.
היא ביקשה את כל זה בשני צבעים בלבד – שחור ולבן. עבורי, זה היה כמו לפתוח דלת למקום חדש ומסתורי בעולם הציור.
אני תמיד מציירת בצבעים חיים וצבעוניים, אז להסתפק בשניים בלבד הרגיש בהתחלה מגביל. אבל ככל שהתעמקתי בציור, התחלתי להרגיש איך השחור והלבן משאירים לי יותר מקום לחופש יצירתי, כל קו וכל צל הצליחו לספר סיפור. זה היה כמו לאתגר את עצמי מחדש – איך ליצור עוצמה ותחושה של תנועה עם שני צבעים בלבד?
היצירה שיצאה בסוף הייתה מטורפת, מושכת את העין, ייחודית עם זרימה ומלא עוצמה.
הציור הזה, שלא הייתי בטוחה איך יראה בהתחלה, הפך לדבר הכי בולט בחלל שלה, בדיוק כפי שהיא רצתה. כשאריקה ראתה אותו, היא הייתה בהלם – כל מה שהיא דמיינה היה שם, בדיוק כמו שביקשה. היא כל כך שמחה מהתוצאה, הציור הפך לנקודת אור שמאירה את כל הבית שלה.
החוויה הזו לא הייתה רק הצלחה עבורי – זו הייתה גם פריצת דרך אישית. זה היה אתגר שהתעלה על הציפיות שלי וגרם לי להרגיש איך גם עם מגבלות, אפשר ליצור משהו שמרגש, מעורר ומדהים.
