בסטודיו שלי, ביום קיץ חם, התחלתי לעבוד הציור "ציפורי חופש". לא הייתה לי תוכנית מדויקת או דימוי ברור בראש. פשוט רציתי להעביר תחושה, תחושת שחרור, מעוף, בריחה מהרעש ומהכאוס שסביבי. כשהתחלתי להניח צבעים על הקנבס.
הקווים התחילו להיראות כמו כנפיים שמתעופפות ברוח. ככל שהתקדמתי, הרגשתי שאני משתחררת יותר ויותר. העולם שמחוץ לסטודיו התחיל להיעלם, ורק אני והקנבס היינו שם. הרגשה של חופש מוחלט הציפה אותי, כאילו הכנפיים האלה שעל הציור היו גם הכנפיים שלי.
הדימוי של הציפורים התחיל להתבהר, אבל הן לא היו ציפורים מוחשיות. הן היו סימבוליות, כמו רגשות, מחשבות, תקוות שמתחילות להתעופף. כל אחת מהן ייצגה משהו שחשוב לי לשחרר, משהו שכבר לא משרת אותי. כל תנועת מכחול הייתה כמו משב רוח נוסף שעזר לי לשחרר עוד מטען שהחזקתי בתוכי.
הציור הזה היה תהליך של שחרור רגשי. לא ציירתי ציפורים רק כדי לייצג חיה, אלא כדי לייצג חופש, מעבר מכל מה שעוצר אותי, אל המקום שבו אני יכולה לעוף.
