התחלתי את הציור "משיכות" מתוך רגע של התבוננות פנימית. יש ימים בסטודיו שבהם אני מרגישה את התשוקה העמוקה פשוט להניח צבע על הקנבס ולהתמסר לרגע. לא תכננתי מראש איך ייראה הציור או מה המסר שלו – פשוט לקחתי מכחול, טבלתי בצבע, ונתתי ליד להוביל.
המשיכות הראשונות היו רכות ועדינות, כמעט כמו נשימות, אבל עם כל תנועת מכחול התחלתי להרגיש שמשהו בתוכי מתעורר. הידיים נעו במהירות, והמשיכות הפכו נועזות, עבות ואנרגטיות יותר. לא היה כאן ניסיון לתאר דימוי קונקרטי, אלא ביטוי של תנועה, רגש, חוויה פנימית שמשתקפת כלפי חוץ.
המשיכות השונות על הקנבס, שכבות על גבי שכבות, סיפרו את הסיפור שלי באותו רגע. כל צבע שהוספתי היה תיעוד של רגש אחר –ניסיתי ללכוד את כל מה שאני מרגישה, את המורכבות של רגעים קטנים של שמחה, כאב, חיפוש אחר משהו עמוק יותר.
בסופו של דבר, כשהבטתי בציור, הוא נראה כמו מסע – מסע בין משיכות מכחול, בין רגעים שונים בחיים. הציור הזה מזכיר לי שתהליך היצירה הוא כמו החיים עצמם – כל משיכה מוסיפה משהו ייחודי לסיפור, והסיפור כולו נבנה מתוך אותן משיכות קטנות, שמצטרפות יחדיו ליצירה אחת שלמה.
