יש רגעים נדירים שבהם הכול מתכנס יחד בהרמוניה עדינה וכמעט בלתי נראית. לא בגלל מאמץ או שליטה, אלא דווקא כשאנחנו מרפים. כשאנחנו מפסיקים להכריח את הדברים לקרות ומאפשרים להם למצוא את הקצב המדויק שלהם. זהו הרגע שבו הפנים והחוץ מדברים באותה שפה, שבו העולם מפסיק להיות נגדנו והופך להיות איתנו.
הסנכרון הזה לא נוצר מבחוץ, הוא מתחיל מבפנים. הוא נולד כשאנחנו מקשיבים לגוף, לקול הפנימי, לקצב הייחודי של החיים שלנו. הוא מתרחש כשאנחנו מפסיקים להשוות, להאיץ ולרצות לדעת הכול מראש. אז בלי מאמץ משהו מסתדר, משהו נרגע, משהו מתחבר.
כל צבע בציור הזה הוא תדר אחר. יש בו רגעים של תנועה מהירה ורגעים של שקט. יש בו עימותים עדינים בין גוונים שנראים רחוקים, אבל דווקא מהם נוצר עומק חדש. זה כמו תזמורת של רגשות, מחשבות וחוויות שנפגשות בדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון, ופתאום נוצר רוך, חום ואיזון.
הסנכרון המושלם הזה מזכיר לנו שאין צורך לרדוף אחרי שלמות, כי היא כבר קיימת. היא נמצאת מתחת לפני השטח, בין רגעים קטנים של נשימה, בשקט שבין המילים.
הציור הזה הוא הזמנה להקשיב, לנשום ולזהות את הסנכרון שכבר קיים עכשיו, בתוכנו ועם כל מה שסביבנו.
________________________________________________________________
