קארין וקובי הגיעו אליי עם רצון להכניס לחלל שלהם שקט
אבל לא כל שקט
את השקט של סיני
הם סיפרו לי על התחושה הזאת, החול הרך, הרוח הקלה, הזמן שנעצר.
הם ביקשו להרגיש את החוויה הזו בסלון שלהם, כאילו בכל יום הם יכולים לשקוע לתוך הנחת הזו
כשהם נכנסו לסטודיו, הקשבתי, לא רק למילים שלהם, אלא גם לאנרגיה שהם הגיעו איתה
ליוויתי אותם בתהליך של בחירת הצבעים, הטקסטורות, אבל בעיקר התחברתי למי שהם
ולאיזה רגש הם באמת מחפשים להכניס הביתה.
בחרנו יחד את הפלטת צבעים, את הרמיזה הזו של קו האופק, את העץ הזה שמסמל בדיוק את השקט שהם דיברו עליו ואת הטקסטורות.
בסוף, הציור הפך להיות לא רק אומנות, אלא מראה של הנפש שלהם
ועכשיו כשהם יושבים בסלון, כל מבט בציור מחזיר אותם לשם♡
