הציור הזה נוצר מתוך מפגש בין הרבה תנועה פנימית לבין צורך בשקט. היו בו שכבות שעלו אחת אחרי השנייה, צבעים שנכנסו בלי תכנון מוקדם, קווים שנוצרו ואז נמחקו, חיפוש שלא ניסה להסתדר או להיות ברור. בתוך כל זה הרגשתי שיש גם משהו יציב, משהו שמחזיק, גם כשהכול זז.
במהלך העבודה שמתי לב שאני לא מנסה לעצור את התנועה, ולא מנסה לשלוט בה. נתתי לה לקרות, להתפזר, להיפגש ולהתנגש. ודווקא שם, בתוך הרעש והחיות, התחיל להופיע שקט. לא שקט חיצוני, אלא שקט פנימי, כזה שמרגישים בגוף, גם כשהכול מסביב בתנועה.
הציור מדבר על המקום הזה שבו החיים לא נעצרים, יש עומס, יש רגש, יש שכבות, אבל בפנים אפשר למצוא נקודה רגועה. נקודה שלא תלויה במה שקורה מסביב, אלא בבחירה להיות נוכחים בתוך התנועה, בלי להיאבק בה.
שקט בתוך תנועה הוא תזכורת לכך שלא תמיד צריך לברוח מהבלגן כדי להרגיש שקט. לפעמים השקט מגיע דווקא כשאנחנו מסכימים להיות בתוך מה שקורה, לאט, בהקשבה, ולגלות שבתוך כל התנועה יש מרחב שאפשר לנוח בו.
_________________________________________________________________________________
