הציור הזה נוצר מתוך חקירה שקטה של המקום שבין הקצוות, לא למעלה ולא למטה, לא חזק מדי ולא רך מדי, לא החלטה חדה ולא ויתור, אלא נקודה מאוזנת שמחזיקה את שני הצדדים יחד. זה מקום שלא תמיד נותנים לו לגיטימציה, כי הוא לא דרמטי ולא חד, אבל דווקא בו יש הרבה אמת.
במהלך העבודה חזר והופיע קו שמחלק את המרחב, לא כקו של הפרדה אלא כקו של איזון. סביבו נבנו שכבות, תנועה עדינה, מתח רך, אבל הקו עצמו נשאר יציב, כמו עוגן שמאפשר לכל מה שסביבו להתקיים בלי להתפרק. הרגשתי שאני לא צריכה להכריע, לא לבחור צד, אלא להסכים להיות בתוך המרחב הזה, שבו הדברים יכולים להיות גם וגם.
הציור מדבר על היכולת לעצור רגע באמצע הדרך, בלי למהר לעלות ובלי ליפול למטה, להסכים להיות באזור האפור, במקום שבו אין תשובה אחת ברורה, אבל יש נשימה. זה מקום שמאפשר הקשבה, לא רק למה שקורה בחוץ אלא גם למה שמתרחש בפנים, בלי שיפוט ובלי לחץ להזיז משהו בכוח.
יש בעבודה הזו תנועה, אבל היא לא סוערת, היא מתרחשת לאט, בהדרגה, כמו שינוי פנימי שמבשיל בזמן שלו.
זה ציור שנוצר מתוך בחירה לא למשוך חזק מדי לשום כיוון, אלא לתת לדברים להחזיק את עצמם, להרגיש את היציבות שנולדת דווקא מתוך איזון.
האמצע הוא תזכורת לכך שלפעמים הקסם לא נמצא בקצוות, אלא דווקא במקום המאוזן, השקט, שבו לא צריך להוכיח כלום ולא למהר לשום מקום, מקום שבו אפשר פשוט להיות, ושם קורה משהו עמוק ואמיתי.
_________________________________________________________________________________
