הציור הזה הוא תנועה של רגעים, נקודות צבע שנפגשו אולי במקרה ואולי כי משהו בפנים ידע בדיוק איך הן צריכות להיפגש. כל נקודה היא מחשבה, רגש, זיכרון או חלום, וכל אחת מהן נראית אחרת מזווית אחרת. כשאני מתקרבת אני מגלה עולמות קטנים, חיבורים עדינים בין שכבות, טיפות שנמשכו אחת אל השנייה, מרקמים שנולדו משכבות של זמן ותנועה. כשאני מתרחקת כל הפיזור הזה מתארגן להרמוניה, כמו מנגינה שמסתדרת ברגע שהיא מוצאת את הקצב שלה.
לא כל מה שאנחנו רואים הוא כל מה שיש. יש מרחבים לבנים שנראים כמו ריק, אבל בעצם הם הנשימה של הציור, המקום שמאפשר לצבעים לדבר אחד עם השני, ליצור מערכת יחסים. הציור הזה מזכיר לי שכדי לראות באמת לפעמים צריך לשנות את המבט, לקחת צעד אחורה או הצידה, ולשאול את עצמי מה עוד אפשר לראות כאן שלא ראיתי קודם, ואיך שינוי קטן בזווית יכול לשנות את כל הסיפור.
הטפטופים, הכתמים והמרווחים נולדו מתוך חופש אמיתי, לשחרר את הצורך לשלוט ולתת ליד, לזמן ולכבידה לעשות את שלהם. זה המקום שבו המקרה והכוונה נפגשים, שבו התנועה וההפסקה חיות יחד. כל נקודה קיבלה כאן מקום להיות בדיוק מה שהיא, בלי להתכווץ או להתאים את עצמה, ומתוך זה נולדה השלם.
הציור הזה הוא תזכורת בשבילי ובשביל מי שמביט בו שהחיים נראים אחרת לגמרי כשאנחנו מרשים לעצמנו לראות אותם מזווית חדשה. וכשחוזרים להסתכל שוב תמיד נגלה סיפור נוסף, פשוט כי גם אנחנו כבר לא בדיוק אותם אנשים שהיינו בפעם הראשונה.
_________________________________________________________________
ציור אבסטרקט- אקריליק על קנבס - 150X80
