כשניגשתי לציור הזה, לא היה לי מושג לאן אני הולכת. הצבעים קרצו לי מכל עבר, אבל הקול הפנימי שלי ביקש שקט, משהו שיחבר את הכל יחד. התחלתי בקו פשוט – דק, כמעט לא מורגש. לא ידעתי מה יקרה איתו בהמשך, אבל הוא היה הנקודה שממנה הכל יצא.
הצבעים החלו לזרום על הקנבס כמו נהרות של רגשות, ככל שהתקדמתי, הרגשתי שמשהו מתגלה – לא בצבעים עצמם, אלא בדרך שבה הם מתחברים. הקו שהתחיל קטן, הפך בהדרגה למשהו יותר משמעותי, כמו חוט שמחבר בין כל החלקים.
בשלב מסוים, הבנתי שזה לא סתם ציור. הקו הזה הוא אני – הוא הסיפור שלי. הצבעים שממלאים אותו הם כל הרגשות שלי, כל החוויות שעברתי, אבל הקו עצמו הוא מה שמחזיק הכל יחד. הוא זה שמזכיר לי שגם כשאני מרגישה מפוזרת, יש בתוכי משהו שמחבר את כל החלקים, שמוביל אותי קדימה.
