עמדתי מול הקנבס הריק, והיה לי ברור שזה רגע של התחלה חדשה. תחושה של משהו לא נודע, אבל מלא תקווה. התחלתי עם גוון כחול עדין – הצבע שתמיד משקיט אותי, כמו ים רגוע או שמיים נקיים אחרי סערה. עם כל משיחת מכחול, הרגשתי איך הכחול מתעמק, משדר עומק, מתפשט באיטיות, כמו נשימה עמוקה שנכנסת אל הריאות ומביאה איתה שלווה.
לאט לאט, הכחול התחיל להשתנות – גוונים כהים יותר נכנסו, נגעו בעדינות באזורים הבהירים יותר, כאילו הם רוצים לשתף את הסיפור שלהם. כל גוון ייצג משהו – העבר, השינויים, האתגרים. אבל בתוך כל זה, הכחול נשאר הצבע המרכזי, דומיננטי ושקט. הוא לא ניסה להשתלט, אלא ליצור מרחב שבו הכל יכול להתקיים יחד בהרמוניה.
הציור הזה עבורי הוא רגע של מעבר – בין מה שהיה למה שיכול להיות. הכחול מסמל את הרוגע שאני מבקשת לעצמי, את ההתחלה הנקייה הזו, אבל גם את העומקים הפנימיים שלי, שמלאים בזכרונות, תחושות, ותקוות. זהו לא רק ציור של צבע – זהו סיפור של דרך חדשה, של פתיחת דלת, עם כל מה שהיא מביאה איתה.
