הציור הזה מדבר על מה שלא תמיד רואים בעיניים.
על אותם חוטים דקים שמחברים בין לב ללב, בין רגעים, בין מחשבות, בין עולמות.
יש בו תנועה שמתחילה מבפנים ומתפשטת החוצה, כמו הדהוד עדין שעובר במרחב וממשיך להתנגן גם כשנדמה שהכול שקט.
בזמן הציור הרגשתי איך כל שכבה יוצרת קשר חדש, כמו מיתר שמתווסף לנשמה.
כל צבע נוגע באחר, כל תנועה מושכת קו נוסף של חיבור, עד שנוצרה מנגינה שקטה של חיים.
הציור מדבר על יחסים, על אנרגיה, על הקשרים הבלתי נראים שמרכיבים את מי שאנחנו.
על איך כל מפגש משאיר בתוכנו צליל קטן, רטט, עקבה רכה של משמעות.
יש בו רוך, עומק, וגם אמת פשוטה – כולנו מחוברים, גם כשאנחנו חושבים שאנחנו לבד.
הציור הוא הזמנה להרגיש את המיתר הפנימי שלנו, להקשיב לצליל העדין שלו, ולזכור שכל רטט קטן בתוכנו יוצר מוזיקה בעולם.
_________________________________________________________________________________
