הציור הזה נולד מתוך תהליך שלי. תהליך של שנים שבו למדתי להסיר שכבות, להקשיב פנימה, ולפגוש את עצמי בלי ההגנות שעטפו אותי במשך כל כך הרבה זמן. כל שכבה שהורדתי חשפה אמת אחרת, אור אחר, תחושה שונה של חופש. לפעמים זה קרה ברוך, ולפעמים בכאב, אבל בכל פעם שצלחתי עוד קליפה, משהו בי נהיה שלם יותר.
גיליתי כמה אנחנו רגילים להסתתר מאחורי דפוסים, תפקידים, מגננות. אנחנו חושבים שאנחנו מגנים על עצמנו, אבל בעצם אנחנו רק מתרחקים מהמהות שלנו. יש רגע שבו הנשמה כבר לא מוכנה יותר לשתוק, והיא מבקשת לחזור הביתה, לשקט הפנימי, למקור שממנו באנו.
בתוך הציור הזה אפשר לראות את התנועה הזאת, בין הסתרה לחשיפה, בין כהות לאור. הצבעים מתמזגים זה בזה, כמו שכבות של זיכרונות, רגשות, חיים שלמים שמתקלפים אחד אחרי השני. ובתוך כל זה יש אור אחד שנשאר קבוע, אור שלא נעלם גם כשהכול משתנה.
כשציירתי אותו הרגשתי שאני לא יוצרת דימוי, אלא נוגעת באמת חיה. האור הזה לא בא מבחוץ, הוא בא מבפנים. הוא תמיד היה שם, פשוט חיכה שאפסיק להסתיר אותו.
קליפות של אור הוא לא רק ציור, הוא תזכורת לתהליך הזה, של החזרה לעצמי, להסכמה להיות פגיעה, להסכמה להיות אמיתית. זהו מסע שלא נגמר, אלא הולך ומתרכך, הולך ומתבהר, כמו אור שממשיך לחלחל עד שכל מה שלא אני נמס, ונשארת רק אני, כמו שאני באמת.
________________________________________________________________
