הציור הזה נולד מתוך רגע מאוד פשוט, כמעט לא מורגש, רגע שבו שמתי לב לנשימה שלי בלי לנסות לשנות אותה, בלי להעמיק, בלי לעבוד עליה, רק להיות איתה כמו שהיא
ופתאום גיליתי שהיא לא אחידה, יש מקומות שהיא נתקעת, יש רגעים שהיא זורמת בקלות, יש רגעים שהיא כמעט נעלמת, ואז חוזרת מעצמה והקנבס התחיל ללכת עם זה, לא לפי רעיון, אלא לפי הקצב הזה, המשתנה, הלא צפוי
היו רגעים בציור שהיד רצתה לעצור, כאילו מחכה למשהו שייתן אישור להמשיך ואז הגיעה עוד נשימה ושוב משהו נפתח, לא כהחלטה, אלא כהמשך טבעי, כמו גל קטן שמגיע אחרי גל
לא ניסיתי לבנות כאן דרך, לא ניסיתי להגיע למקום מסוים, אלא להישאר נאמנה לתנועה הכי בסיסית שיש, לנשימה ולתת לה להוביל את מה שקורה על הקנבס, גם כשהיא שקטה, גם כשהיא עמוקה, גם כשהיא כמעט לא מורגשת
"שביל של נשימה" הוא לא שביל שרואים, הוא מורגש, הוא נבנה מתוך רגעים קטנים של נוכחות, מתוך הסכמה להיות בתוך הקצב הפנימי גם כשהוא משתנה, גם כשהוא לא ברור
הציור הזה הוא הזמנה לשים לב לנשימה כמו שהיא באמת, לא מושלמת, לא קבועה, לפעמים פתוחה, לפעמים סגורה, ולגלות שבתוך התנועה הזאת יש חיים שלמים שמתרחשים בלי שנצטרך לעשות כלום♡
