יש תקופות שאנחנו רצים, דואגים, מנסים להספיק הכול ומאבדים לאט את הקשר עם עצמנו. אנחנו עסוקים בלחפש בחוץ תשובות, אישור או שקט ובדרך שוכחים לפנות אל המקום שבתוכנו שמבקש רק שנהיה שם.
מרכז הלב נולד מהרגע הזה שבו עוצרים, נושמים ומבינים שהשקט שאנחנו מחפשים בחוץ נמצא בפנים, מתחת לכל הרעש.
יש בתוכנו נקודה קטנה ושקטה שלא נעלמת אף פעם, לפעמים צריך רק קצת אומץ לעצור ולפנות אליה מבט, ברגע הזה כשהקשב חוזר פנימה משהו מתרחב, לא בבת אחת, לא ברעש, אלא לאט, כמו נשימה שחוזרת לגוף אחרי זמן ארוך מדי.
זה ציור על זיכרון פשוט, להזכיר לעצמנו שאנחנו יכולים לחזור אלינו בכל רגע, גם כשקשה, גם כשעייפים, גם כשהכול מרגיש עמוס מדי.
הציור הוא הזמנה לחזור לקצב הפנימי שלכם, להקשיב למה שנמצא מתחת למחשבות ולתת ולתת ללב לדבר בשפה שלו, שפה של אמת ונוכחות.
_________________________________________________________________________________
