יש רגעים בחיים שבהם משהו בנו נפתח.
לא בכוח, לא בהחלטה דרמטית, אלא כמו ספר שנשאר פתוח על השולחן, מבלי שניסינו לסגור אותו.
הציור הזה נולד מתוך המקום הזה, מקום שבו כבר אי אפשר להסתתר, אבל גם אין צורך.
שכבות הצבע נעות בין רוך לעוצמה, בין שקיפות למחיקה, יש אזורים שמרגישים חשופים, כמעט עירומים ויש כאלה שמכוסים, מטושטשים, כאילו עוד לא הגיע זמנם להיאמר בקול, כמו בסיפור חיים, לא הכול נכתב ברצף ברור, יש משפטים שנקטעים, דפים שמתקמטים, ומילים שנשארות תלויות בין השורות.
הכחולים והתכלת מביאים איתם נשימה, מים, תנועה. הם לא שואלים לאן הולכים, הם פשוט זורמים. לידם מופיעים גוונים חמים יותר, עדינים, שמזכירים זיכרון, חוויה, משהו שהיה שם פעם ועדיין מבקש מקום. כל שכבה היא רגע, בחירה, אמת קטנה שנחשפה ואז נעלמה מתחת לשכבה אחרת.
ספר פתוח הוא לא סיפור גמור, הוא הזמנה.
להתבונן, להרגיש, למצוא בתוך הציור את המקומות שבי פתוחים עכשיו, ואת אלה שעוד מחכים להיפתח.
בלי צורך להבין הכול, רק להיות עם מה שעולה.
