הציור הזה נולד מתוך המקום שלמדתי להיכנס אליו עם הזמן, לאט, דרך חיים, דרך רגעים שלא ידעתי מה לעשות עם מה שעולה בי ומתוך זה נבנתה תפילה, לא כמשהו שמקבלים מוכן, אלא כמשהו שמגלים מבפנים
פעם חשבתי שתפילה היא מילים, נוסח, משהו שצריך לדעת להגיד נכון, אבל עם הזמן הבנתי שתפילה עבורי היא בכלל מצב, מצב שבו אני מסכימה להיות עם מה שיש, בלי להסתיר, בלי לייפות, בלי למהר לסדר
יש בציור הזה תנועה של לב שנפתח, לא כי יש תשובה, אלא כי יש כמיהה וכמיהה היא לא חולשה, היא לא חוסר, היא כוח חי, בריא, כזה שמחבר אותי למה שאני באמת רוצה, למה שחשוב לי באמת, גם אם אני לא יודעת איך זה יקרה
כשהתחלתי לעבוד עליו לא ניסיתי להגיע לשום תוצאה, רק להישאר נאמנה למקום הזה, למקום שמרגיש, שרוצה, שמתגעגע וכל שכבה שנכנסה הייתה עוד רגע של הסכמה להיות בתוך זה, בלי לברוח, בלי להשתיק
יש בציור הזה גם שתיקה וגם תנועה, גם רכות וגם עומק, כמו תפילה אמיתית, שלא מנסה לשלוט במציאות אלא יוצרת קשר, לא מחפשת פתרון אלא נוכחות
זה ציור על תפילה כמו שאני לומדת אותה, לא דרך מילים גדולות אלא דרך אמת פשוטה, דרך היכולת להרגיש את הלב פתוח גם כשאין תשובות
הציור הזה הוא הזמנה להסכים להיכנס למקום הזה, לא לפחד מהרצון, לא לסגור את הכמיהה, אלא להישאר איתה, כי דווקא שם, במקום הכי חשוף, נוצר חיבור עמוק, כזה שלא תלוי בשום דבר חיצוני♡
