"רשות להרגיש"

יש הבדל בין חוסר שליטה לבין שחרור.
בין להיות מוצפת – לבין לבחור לא לעצור את מה שמבקש לזרום.

הציור הזה לא התחיל מרעיון, אלא מרגש שעלה פתאום — חד, גולמי, בלתי ניתן להתעלמות.
במקום להדחיק אותו, הקשבתי.
במקום להיאבק בו, נתתי לו צבע.
במקום לנסות "להחזיק את עצמי", פשוט הנחתי לו להיות.

ורוד בוהק, צהוב חד, כחול עז – אלה לא רק צבעים. אלה מצבים פנימיים.
רגשות שהתעקשו לקבל נוכחות.
לא כי הם נעימים. לא כי הם נוחים. אלא כי הם אמיתיים. כי הם הגיעו.

ולא סתם הגיעו.
הם הגיעו כי הם צריכים מקום.
כי כל רגש שעולה – הוא הגיוני. יש בו היגיון פנימי, גם אם הוא לא עובר דרך הראש.
הוא חלק ממני. הוא בא לשרת תנועה בתוכי.

הציור הזה הוא ההסכמה להרגיש.
לא לתקן, לא ליפות, לא לסנן.
רק להרגיש, כי הרגש שמבקש להגיע – הוא כבר נכון בעצם קיומו.

זו תזכורת: לא לפחד ממה שבא.
לא כל מה שמטלטל צריך להיחשב כאיום.
לפעמים, דווקא כשמרפים מהצורך להבין או לנהל – משהו עמוק נרפא מעצמו.