הציור הזה נוצר מתוך מרחב שנמצא ממש על הסף – לא שייך עוד לעולם הישן, אבל עדיין לא נטוע בעולם החדש. הוא לוכד את הרגע השברירי הזה, התחושה של לעמוד בדיוק בין לבין, של כמעט. לא היה בי צורך להבין או לשלוט, רק להסכים להיות. הנחתי לצבעים להוביל, לקווים להיפתח, כאילו הם יודעים את הדרך יותר ממני. הרגשתי שאני לא מציירת מקום, אלא תודעה. מצב פנימי שלא תמיד יש לו שם – כמו צל של זיכרון או רמז לעתיד שטרם הגיע. הצבעים נולדו מתוך תחושות עדינות שלא צעקו – לא שקט מוחלט, אבל גם לא סערה. משהו באמצע. כמו לגעת באור דרך מים. כמו הרגע שלפני שמתחילים ללכת. הקווים בציור מסמנים גבול, אבל לא גבול נוקשה – אלא כזה שאפשר לעבור דרכו אם רק מסכימים לשהות. הם מבקשים מאיתנו לשחרר – לא את מי שהיינו, ולא את מי שאנחנו חושבים שאנחנו אמורים להיות, אלא את הצורך לדעת. זה ציור שנולד מתוך הקשבה ולא מתוך כוונה. הוא לא מבקש תשובות, רק נוכחות.
הציור הזה הוא הזמנה לחיות מתוך לב פתוח. לזכור שהמרחב האישי שלנו יכול לשקף לא רק איך הבית נראה, אלא גם איך הוא מרגיש מבפנים.
הציור הזה הוא הזמנה לחיות מתוך לב פתוח. לזכור שהמרחב האישי שלנו יכול לשקף לא רק איך הבית נראה, אלא גם איך הוא מרגיש מבפנים.
ציור אבסטרקט- טכניקה - אקריליק על קנבס
