לפעמים הגוף שותק, אבל בפנים קורה הכל.
יש שם רגשות, מחשבות, שאלות — ואין להן מילים.
בדיוק מהמקום הזה התחלתי לצייר.
בחרתי לצייר ביד שמאל — היד הלא דומיננטית שלי.
זו שלא יודעת לשלוט, שלא רגילה להוביל.
רציתי להרגיש מה קורה כשאני מוותרת על שליטה.
כשהגוף לא יודע "איך עושים את זה", אבל הנשמה יודעת מצוין.
יד שמאל לא מתווכחת. היא לא מתקנת.
היא פשוט מקשיבה למה שעולה ונותנת לו לזרום הלאה, אל הבד.
בלי ביקורת, בלי תכנון, בלי הסברים.
הציור הזה הוא לא תוצאה של מחשבה — הוא תנועה.
תנועה אינטואיטיבית שמבקשת להרגיש, לא להבין.
ולפעמים, דווקא מהמקום הלא בטוח, הלא רגיל
מתגלה אמת שקטה ובהירה.
זו לא הייתה רק יצירה.
זו הייתה הקשבה פנימית.
רשות עדינה לחלק בי שרק מבקש להיות.
וכשהוא מקבל מקום — הכל מסתדר, גם אם לא נפתר.
וזה אולי הכוח הכי גדול של אינטואיציה:
היא לא צריכה תשובות.
היא רק צריכה שנקשיב.
הציור הזה הוא הזמנה לעצור רגע, להניח את ההיגיון בצד — ולהיזכר שיש בתוכנו ידיעה אחרת. שקטה, עמוקה, אמיתית.
ציור אבסטרקט- טכניקה - אקריליק על קנבס- - 170X100
