רוק אנד רול

כשציירתי את ג'ים מוריסון, ניסיתי להתחבר לא רק לדמותו החיצונית, אלא לנשמה שהייתה מאחוריה. מוריסון, עבורי, הוא התגלמות של רוח חופשית – אדם שחי בקצוות, שכתב שירה מתוך סערת רגשות, שהעז לשבור מוסכמות וליצור עולם שבו המוזיקה והאמנות התמזגו לכדי ביטוי אישי טהור.

הוא היה הרבה מעבר לסולן של "The Doors" הוא היה משורר, פילוסוף ומורד. דמותו שידרה כריזמה בלתי ניתנת להסבר, כאילו הוא ידע משהו על העולם שאחרים לא. דרך השירים שלו, הוא הזמין אותנו להציץ לתוך עולמו הפנימי – מלא בכאב, תשוקה, תהיות ושאיפות גדולות. הוא חי את חייו כאילו כל רגע היה הופעה בפני העולם, תמיד מרתק, תמיד בלתי צפוי.

כשהתבוננתי בדמות שלו תוך כדי הציור, חשבתי על איך הוא היה סמל לדור שלם – דור שחיפש משמעות, חופש, ודרכים חדשות להביע את עצמו. מוריסון היה ההשראה עבור אותם אנשים שחלמו לפרוץ גבולות, להשתחרר מכבלים ולחיות את החיים במלואם.

הציור הזה הוא התגלמות האהבה שלי לא רק לאמן שהוא היה, אלא גם למה שהוא ייצג – את האומץ להרגיש, להתבטא, ולא לפחד לגעת בצדדים הכואבים של החיים. הוא הראה לנו שדווקא מתוך המורכבות, מתגלות היצירות הכי יפות. עבורי, מוריסון תמיד יישאר דמות שמעוררת השראה – אגדה חיה בעולם הרוקנרול.