יש רגעים שבהם משהו בתוכנו מבקש לנוע מחדש. משהו שלא מגיע מהראש אלא ישירות מהלב, היצירה הזו נולדה מתוך רגע כזה.
הראש שלנו מלא בסיפורים, הוא מספר לנו פחדים ומה אנחנו צריכים או לא צריכים להיות, הוא כל הזמן מספר לנו על תבניות ישנות שלמדנו, אבל במקביל שקטה ועמוקה יותר קיימת לחישה אחרת, הסיפור של הנשמה, הסיפור של הרצון האמיתי, של הדיוק, של החופש, של החיבור למה שבאמת מנהיג את החיים שלנו.
ההבדל בין להקשיב לסיפורים של הראש לבין להקשיב לסיפורים של הנשמה הוא דרמטי.
הראש מנהל אותנו מתוך הישרדות והגנה, בזמן שהנשמה מזכירה לנו מה משרת אותנו באמת, מה בונה לנו חיים שמיטיבים איתנו, עם העוצמה שלנו ועם השקט הפנימי שלנו, להתעורר באמת זו שאלה של ערות פנימית, להתעורר זה לזהות את שני הקולות אצלי בראש, להסכים להרפות מהסיפור שהמוח מנסה למכור לי ולבחור בסיפור של הנשמה.
בזמן העבודה על הבד התנועה שלי שיקפה את זה, שכבה על גבי שכבה של צבע וטקסטורה, חלקן סוערות כמו המחשבות בראש וחלקן נחשפות פתאום במלוא העומק והשקט שלהן, כמו הנשמה שמבקשת מקום, התהליך הפיזי של החשיפה והגילוי של הטקסטורה על הבד היה ממש תרגול בערות.
כשמסתכלים על היצירה הזו בחלל שלך היא לא רק אלמנט ויזואלי של יופי וצבע, היא הנוכחות עצמה,, היא עומדת שם כתזכורת יומיומית חזקה לשאלה, למה אתה ער ברגע זה?
האם אתה מנוהל על ידי הסיפורים והרעשים שבתוך הראש, או שאתה בוחר להקשיב לסיפור של הנשמה שלך ולצעוד בדרך שבאמת מיטיבה איתך?
הציור הוא הזמנה להתעוררות ולבחירה בקול האמיתי, הקול של הנשמה♡
