הציור "אופק בהיר" הוא תיעוד של תהליך עמוק. העבודה התודעתית שעברתי לא הייתה רגע בודד, אלא מסע שבו התחלתי להבין שהכול קורה עבורי, לא מתוך יד המקרה, אלא בדיוק.
כשעמדתי מול הבד הקשבתי לעצמי, שחררתי רעשי רקע, התבוננתי בכל המקומות בתוכי שלא היו ברורים. הזהב, הקו, מסמן את רגע ההתבהרות, אותו רגע שבו התודעה שלי נפתחה ופתאום ראיתי את הסיבה. זה היה רגע שבו הבנתי למה כל פרט בחיי מתהווה וראיתי קשרים שלא היו נראים קודם.
הלבן שמקיף את הציור הוא למעשה השדה שאני רואה היום. פעם היה שם לכלוך, ספקות, רעשים פנימיים, דברים שלא הבנתי. היום הלבן הזה הוא מרחב נקי שבו אני רואה את הדברים כפי שהם באמת, בלי כל העכבות שהיו בעבר.
העבודה התודעתית שלי הייתה להסכים לראות, להסכים להבין, ולהסכים להתמסר לכך שכל דבר מדויק. זה לא משהו שקרה ביום אחד, אלא תרגול חוזר של חזרה פנימה, של הסכמה לפגוש גם את מה שלא נעים, של בחירה לא לברוח אלא להישאר ולהתבונן עד שמשהו מתבהר.
היום אני רואה בשטח איך התודעה הזו מובילה אותי. זה כבר לא רעיון, זו חוויה יומיומית. דברים מסתדרים, אנשים נכנסים לחיים שלי בתזמון מדויק, והיצירה שלי הפכה להיות המשך ישיר של ההבנה הזאת.
כל תהליך יצירה הוא המשך של ההתבהרות הזו. אני מציירת מתוך מקום שבו כל פרט קיבל משמעות, מתוך שקט פנימי שלא היה שם קודם, ומתוך ידיעה עמוקה שיש סדר גם בתוך מה שנראה כאי סדר.
האור שנגלה שם לא נשאר רק על הבד. הוא הפך להיות דרך. ואני מביאה אותו איתי לכל מקום, לכל יצירה, לכל מפגש.
ואני רואה את האופק הזה היום אחרת. לא כמשהו רחוק, אלא כמשהו שכבר נפתח בתוכי, וכל פעם שאני מסכימה לראות עוד קצת, הוא מתרחב עוד.
________________________________________________________________
