"זוהר השקיעה" נוצר ברגע שבו עמדתי מול הים בשעת בין ערביים, כשהשמש התחילה לרדת והאור השמימי החל לשנות את פניו. זה היה אותו רגע קסום שבו הכל סביבי נשטף בצבעים עדינים של צהוב ורדרד, כמו עולם שמוארת בו שלווה עמוקה.
התחלתי לצייר עם מברשת רחבה, והצבע הצהוב היה הראשון שהופיע. הוא התפשט כמו קרני השמש האחרונות, חודר את העננים ונותן תחושה חמימה, כמעט מלטפת. אחריו הגיע הוורוד, שנשפך כמו צעיף עדין שמכסה את השמיים, מערבב את הצהוב עם רוך וחמימות רגשית.
בכל שלב בציור, הרגשתי שאני נוגעת ברגעים של סיום והתחלה. השקיעה עצמה מסמלת סוף של יום, אבל הצבעים שהיא מביאה איתה – הצהוב הבוהק והוורוד הרך – הם כמו הבטחה לרוך של לילה שקט. היה משהו כל כך מרגיע בפלטת הצבעים הזו, שכל תנועה שלי על הבד הרגישה כמו נשימה עמוקה שמביאה שלווה פנימית.
התחושות שהתלוו ליצירה של "זוהר השקיעה" היו מעבר לנוף עצמו – הן דיברו על הרגעים שבהם אנחנו עוצרים, מתבוננים על מה שהיה ומקבלים את מה שבא. כל נגיעה של צבע, כל משיכת מכחול, היו כמו שיחה עם השמש שוקעת, כשאני מרגישה את הקסם שבמעבר הזה בין היום ללילה.
