הציור הזה נולד מתוך תקופה שבה התחלתי להבחין בין מה שמרעיש למה שבאמת מהותי, לאט לאט הבנתי כמה אנרגיה הלכה אצלי על דברים שלא באמת נגעו בליבה, דעות של אחרים, ציפיות, רצון להיות מובנת, רצון להצליח, רצון לא לטעות. הרבה תנועה חיצונית, מעט עוגן פנימי.
באיזשהו שלב משהו בי התעייף מהמרדף, התעייף מלהתרגש ממה שלא מחזיק לאורך זמן, התעייף מלבחור מתוך פחד או מתוך צורך להוכיח ואז התחלתי לשאול את עצמי שאלה אחת פשוטה אבל חדה מאוד, מה באמת מהותי כאן? מה נשאר אם אני מורידה את הדרמה, מה נשאר אם אני לא מנסה להרשים מה נשאר אם אני לא נאחזת בסיפורים.
בהתחלה זה לא היה נוצץ, מהות היא שקטה, היא לא מתפרצת, לא מבטיחה הבטחות גדולות, היא פשוט יציבה. נקייה. מדויקת. ככל שהתקרבתי אליה הרגשתי שהשדה שלי נפתח, משהו בתוכי התחיל להתרחב
הבחירות שלי התחילו להגיע ממקום עמוק יותר, פחות תגובתיות, יותר קשובות, פחות במאבק, יותר בבהירות, פתאום לא כל דבר דרש ממני תגובה, לא כל ביקורת ערערה אותי.
התחלתי לבחור מתוך שקט פנימי, מתוך מקום שלא צריך להוכיח, מתוך חיבור לשורש.
הציור הזה מחזיק את הרגע הזה. הרגע שבו אני מפסיקה להסתבך עם מה שלא שלי ומסכימה לעמוד בתוך מה שכן, יש בו שכבות, אבל הן לא מבלבלות, הן חושפות, יש בו עומק שלא מבקש תשומת לב, אלא מבקש נוכחות.
הציור הוא הזמנה לעצור ולשאול את עצמך מה באמת מהותי עכשיו, מה חשוב ומה אפשר לשחרר.
הציור הזה הוא חלק מהסדרה ״שורשים״.
___________________________________________________________________________
