הציור הזה נולד ביום שבו ישבתי בטבע, על שפת נחל, מוקפת בשקט עמוק של אדמה ורוח.
היה משהו ברגע הזה שהזמין אותי לעצור באמת, לא רק פיזית אלא גם מבפנים, להסתכל רגע על התנועה של החיים שלי ולשאול את עצמי שאלה פשוטה, למה אני לפעמים מרגישה שאני חוזרת שוב ושוב לאותו מקום.
ברקע של הציור מופיע החום, חום עדין, כזה שמרגיש כמו הקרקע שעליה הכל נבנה.
החום הזה מסמל את המקום המוכר, את הדפוסים שאנחנו חוזרים אליהם בלי לשים לב.
אותם סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, אותן תגובות אוטומטיות למציאות, כאילו יש בתוכנו לופ קטן שחוזר על עצמו שוב ושוב.
אבל בתוך המרחב החום הזה התחיל להופיע הוורוד
כתם קטן של צבע שמביא איתו רכות, תנועה חדשה, אפשרות אחרת.
הוורוד הזה עבורי היה הרגע שבו משהו בי הבין שלא חייבים להמשיך להגיב לאותה מציאות באותה הדרך.
ברגע שהסכמתי להישאר בנוכחות, בלי לברוח, בלי למהר לפתור, פשוט להיות בתוך הרגע, פתאום הרגשתי שהמרחב נפתח
כאילו בתוך אותו ציור, בתוך אותם צבעים, נוצרת נקודת יציאה.
השכבות בציור נבנו לאט ועם הידיים, החום והוורוד מתערבבים זה בזה, כמו שני עולמות שנפגשים
מצד אחד המקום המוכר ומצד שני האפשרות לבחור אחרת, לא להילחם בדפוס, אלא לראות אותו, להכיר בו ומתוך המקום הזה לשחרר.
הציור הזה הוא תזכורת לרגע שבו אנחנו מפסיקים להסתובב במעגל ומגלים שיש גם דרך החוצה
דרך מודעות, נוכחות ובחירה חדשה.
לפעמים כל מה שצריך זה רגע אחד של שקט, שבו אנחנו מסכימים לעצור, להקשיב ולגלות שיש אפשרות אחרת♡
_________________________________________________________________________________
