פעם כשמשהו שחיכיתי לו לא הגיע הייתי בטוחה שמשהו לא בסדר, אולי זה לא מגיע לי, אולי טעיתי בדרך או שהחיים פשוט אומרים לי "לא".
לקח לי זמן ובעיקר דרך רגעים של תסכול והמתנה להבין את האמת העמוקה ביותר
לפעמים הדברים הכי טובים שאנחנו מבקשים לא מגיעים פשוט כי המיכל הפנימי שלנו עדיין קטן מדי מכדי להכיל אותם
הם לא נמנעים מאיתנו החיים פשוט מחכים שנרחיב את הכלי.
הבנתי שהמתנה הוא לא זמן אבוד הוא זמן של הכנה, כשאנחנו רוצים אהבה גדולה, שפע, יצירה או שינוי אנחנו צריכים שיהיה לנו מקום בשביל להכיל ולהחזיק את כל הטוב הזה בלי שהוא יישפך או יבהיל אותנו
הציור הזה נולד מתוך ההסכמה להפסיק להילחם בדלתות סגורות ובמקום זה להסתכל פנימה ולהתחיל להגדיל את המיכל, ברגע שיהיה לי מקום הכל יגיע אלי.
יש על הבד הזה תנועה של מתיחה של גמישות ושל פינוי מקום.
למדתי שהרחבת הכלי לא קורה מתוך מאמץ או מלחמה אלא דווקא מתוך נשימה והסכמה לשחרר אמונות ישנות פחדים ומגבלות ששמרו עליי בעבר והיום רק מעכבות
כל שכבה של צבע שהנחתי בציור הזה הייתה כמו עוד קיר פנימי שהסכמתי להזיז
עוד ויתור על הצורך לשלוט בהכל ועוד מרחב שנפתח בתוכי לרווחה.
בזמן העבודה הרגשתי כמה לפעמים הלב שלנו רוצה להצטמצם בחזרה למוכר והבטוח וכמה אומץ נדרש כדי להשאיר אותו פתוח וחשוף
הציור הזה הוא תזכורת והזמנה להפסיק לדאוג מהקצב של החיים, להרפות ולקחת נשימה עמוקה ולדעת שהכול קורה בזמן הנכון וכשאנחנו באמת מוכנים הכל יגיע עד אלינו ♡
