עם הזמן הבנתי שהדבר הכי אמיתי שיש לנו הוא האותנטיות שלנו. לא זו שמוצגת כלפי חוץ, אלא האמת הכי כנה שלנו עם עצמנו. המקום שבו אנחנו לא מנסים להיות משהו אחר, לא מחזיקים תדמית, לא מסדרים את הרגש כדי שיהיה נוח לעיכול.
להיות אותנטיים זה לא תמיד דרמטי, לפעמים זו פשוט ההסכמה להרגיש את מה שיש, גם כשזה לא ברור, גם כשזה לא יפה במיוחד. זו הבחירה לא להדחיק, לא לייפות, לא למהר לסגור סיפור.
הרבה אנשים מתחברים לאותנטיות כי הם מזהים אותה מיד, היא לא צועקת, היא לא משכנעת, היא פשוט מורגשת. וכשפוגשים אמת כזאת, משהו נרגע, השריון יורד, נוצר חיבור, בציור הזה הבאתי את המקום הזה שלי.
ויתרתי על הצורך לדייק, לייפות או להסביר, נתתי לשכבות להישאר גלויות, כמו שהן, מתוך הקשבה למה שעולה באמת.
זו לא חשיפה לשם חשיפה, אלא ניסיון להיות נאמנה לעצמי, בלי לבחור מה נכון להראות ומה פחות
אמת חשופה מזכירה לי ולמי שמתבונן, שלא צריך להיות מושלמים או חזקים כל הזמן, מספיק להיות אמיתיים, משם נוצר החיבור העמוק ביותר.
_________________________________________________________________________________
