הציור הזה נולד מתוך רגע שלא היה בו ביטחון, לא תשובות, אפילו לא תחושת יציבות, אלא בדיוק ההפך, משהו מתפרק, משהו כבר לא מחזיק וכל מה שנשאר הוא שאלה אחת שקטה, האם אני נשארת גם כהכל לא ידוע ואין לי הוכחות.
כי אמונה עבורי כבר לא מרגישה כמו משהו גבוה או יפה להגיד, היא לא סיסמה ולא מחשבה חיובית, היא בחירה מאוד לא נוחה לפעמים, להישאר גם כשאין לי על מה להישען, גם כשאני לא מקבלת שום סימן מבחוץ שמשהו מסתדר
יש רגעים שהאמונה נבחנת דווקא כשהיא לא מתגמלת, כשהיא לא מביאה הקלה מיידית, כשהיא לא מסדרת את המציאות ושם מתגלה האמת שלה, האם היא תלויה במה שקורה לי, או שהיא משהו שאני מחזיקה מבפנים גם כשאין לזה הוכחה
כשהתחלתי לעבוד על הציור הזה הרגשתי את זה בגוף, לא היה לי חיבור מיידי, לא היה זרימה חלקה, היו רגעים של ספק, של רצון לעצור, לשנות כיוון, אולי אפילו לוותר, אבל משהו בי בחר להישאר, לא כי ידעתי לאן זה הולך, אלא כי לא רציתי לעזוב את עצמי בתוך זה
לאט לאט הבנתי שאמונה היא לא הידיעה שהכל יהיה בסדר, אלא היכולת לא להתנתק מעצמי גם כשהדברים לא מסתדרים, לא לאבד קשר עם המקום הפנימי גם כשהחוץ רועש, גם כשהלב מתערער
יש בציור הזה מקומות שלא "נסגרו", לא התיישבו בצורה מושלמת והם נשארו ככה בכוונה, כי אמונה אמיתית לא דורשת סגירה, היא יודעת להחזיק גם את הפתוח, גם את הלא פתור, גם את מה שעדיין בדרך
"אמונה שנשארת" הוא ציור על הרגע שבו אני מפסיקה לחפש הוכחות ומתחילה להישאר, על המקום שבו האמונה לא באה כדי לשנות את המציאות אלא כדי לאפשר לי לפגוש אותה בלי לברוח
הציור הזה הוא הזמנה לשאול את עצמכם לא במה את מאמינים, אלא איך האמונה שלכם נראית ברגעים שאין בהם תשובה, האם היא נעלמת, או שהיא נשארת, גם שם♡
