כשהתחלתי לעבוד על היצירה הזו, הייתה לי תחושה שאני רוצה לבטא את הדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות סביבנו.
לפעמים החיים מרגישים כמו מבוך, אנחנו מוקפים בקולות, דעות, מחשבות של אחרים ולרוב זה מבלבל את הקול הפנימי הפשוט והנכון.
בזמן שציירתי, חשבתי המון רגעים בחיים שרעשי הרקע השפיעו עלי ולא ראיתי את התמונה הגדולה או יותר נכון לא ראיתי אותי.
כשהתחלתי להזיז הצידה את מה שלא באמת משרת אותי, והתחלתי להקשיב למה שקורה בפנים העולם נפתח בפניי- בדיוק כמו בציור.
השכבות התחילו להתבהר, הצבעים התחברו, נוצר מרחב חדש, פתוח, מלא באור ובהבנה.
היצירה הזו היא תזכורת עבורי ועבור כל מי שצריך לשמוע את זה – שהאפשרויות תמיד שם. שהדרך שלנו תמיד קיימת, גם אם לפעמים היא נסתרת. כל מה שצריך זה להרחיב את שדה הראייה שלנו, לראות מעבר למה שנראה לעין, ולסמוך על עצמנו באמת.