מכירה את הרגעים האלה שבהם את תופסת שאת לא צריכה להחזיק הכול שלם ומושלם?
לא מתוך ויתור, אלא כי הנפש פשוט מבקשת לחזור לעצמה.
פתאום כל השכבות המיותרות, התפקידים והעומסים שאספנו בדרך מתחילים להתרכך, ונשארת רק אמת אחת צלולה ונוכחת.
היצירה שברירי אור נולדה בדיוק מהמקום הזה. הטקסטורות העמוקות והנגיעות המוזהבות שנחשפות לאורך הבד הן לא סתם צבע, הן עקבות של דרך. הן מספרות על הרגע שבו אנחנו מפסיקות לפחד מהסדקים ומגלות שדווקא משם נכנס האור הכי מדויק ונקי. שני חלקי הדיפטיך עומדים זה לצד זה ומקיימים דיאלוג שקט. לא מנסים לצעוק ולא מנסים להתחרות, אלא פשוט מביאים איתם תדר עמוק של איזון, נוכחות ורוגע.
המפגש עם היצירה הזו מביא איתו כמה תובנות חזקות על המסע שלנו. קודם כל, אנחנו מבינות כמה כוח יש ביכולת להרפות. כדי להרגיש את האור הפנימי שלנו, אנחנו לא צריכות להוסיף עוד ועוד, אלא דווקא לקלף את מה שמיותר ולאפשר למה שכבר קיים בתוכנו לזרוח.
גווני האדמה והזהב מזכירים לנו שגם בתוך המורכבות והעומס של החיים, יש בתוכנו עומק יציב ואינסופי. תחת כל הריצות והמשימות, יש בך מרחב שלם וטהור, והתזכורת היחידה שאת צריכה היא פשוט לעצור, לנשום ולתת לאור הזה למלא את הבית ואת הלב.
___________________________________________________________________________
