כשציירתי את דייגו ארמנדו מראדונה, הרגשתי שאני נוגעת בדמות שהיא הרבה מעבר לשחקן כדורגל – הוא היה אגדה, גיבור, ולפעמים אפילו אלוהים בעיני העם. דרך סגנון הפופ ארט, רציתי להבליט את הדואליות שהייתה בו: מצד אחד, אייקון מבריק עם כישרון אלוהי, ומהצד השני – אדם פשוט מהעם, שנלחם בכוחות החיים כמו כל אחד מאיתנו.
מראדונה תמיד היה הרבה יותר ממשחק על המגרש. הוא ייצג תקווה לאנשים שגדלו בלי כלום, כמו שהוא עצמו גדל. כל מהלך שלו עם הכדור היה ביטוי של חופש, של אומנות ושל תשוקה טהורה. הוא היה קולו של העם הפשוט, מישהו שיכול היה לעשות את הבלתי אפשרי ולנצח את החזקים ביותר.
בסגנון הפופ ארט, הדמות שלו מתעוררת לחיים באופן שמרגיש כמו מחווה לפופולריות העצומה שלו – אהבת המונים, שמחברת תרבויות ודורות. דרך הציור הזה, אני רוצה להנציח לא רק את הכישרון והניצחונות שלו, אלא גם את האנושיות שבו – את הפגמים, השבריריות, והרגעים שבהם הוא היה הכי אנושי.
"אלוהי העם" הוא הכינוי שקיבל בארגנטינה, והציור הזה הוא מחווה לאדם שהיה אלוהים על המגרש ואחד מהם בחיים. הוא השאיר אחריו מורשת שלא תימחק, ולא משנה כמה זמן יעבור – הוא ימשיך לרגש, לעורר השראה ולהיות סמל לכל מי שמאמין בחלומות.
