"שכבות אנושיות"

בציור הזה מתכנסות יחד שכבות של צבע, כמו שכבות של חיים אנושיים. כל קו הוא רמז לרגע, כל כתם הוא חוויה שנחרטה, וכל שכבה שנוספה מסתירה אך גם מגלה את מה שהיה לפניה. בדיוק כמו בני אדם – אנחנו לא מורכבים מתמונה אחת ברורה, אלא מאינספור רגעים שמרכיבים זהות שלמה.

יש שכבות עזות וצעקניות שמספרות על תשוקה, על קולות פנימיים חזקים שלא ניתן להתעלם מהם. יש שכבות שקטות ורכות, כמעט נסתרות, שמדברות על פגיעות, עדינות, רגעי שבר שמטביעים חותם חרישי. כולן מתקיימות זו לצד זו, לעיתים מתנגשות, לעיתים נמסכות זו בזו, וביחד יוצרות את המורכבות האנושית – הסיפור שאין לו התחלה וסוף ברורים.

הציור הזה מזכיר שהיופי האמיתי נמצא ברבדים – לא רק במה שמופיע על פני השטח, אלא גם במה שמסתתר מתחת. כשמתבוננים מקרוב רואים בליל של צבעים, תנועה מתפרצת ואי-סדר. אבל כשעוצרים ומתרחקים מעט, נחשפת תמונה רחבה יותר – שלמה, הרמונית, מלאת חיים.

✨ הציור הזה הוא הזמנה להתבונן בעצמנו ובאחרים מתוך סקרנות וחמלה, לזכור שכל אדם נושא איתו שכבות של אור וחושך, ושדווקא המפגש ביניהן הוא מה שהופך אותנו ליצירת אמנות חיה.