יש דברים שלא בוחרים להיוולד. הם פשוט ממשיכים.
כמו מחשבה שצפה בלי התחלה, כמו תחושה שחוזרת בלי שזומנה.
היצירה הזו לא התחילה – היא המשיכה.
היא התפתחה מתוך דופק ישן, תנועה שהייתה שם עוד לפני שנגעה בקנבס.
השכבות לא נבנו כדי לכסות, אלא כדי לחשוף.
כל אחת מהן שומרת משהו שלא נאמר – חלקיק של שקט, שינוי כמעט בלתי מורגש, זכרון חומרי לרגע שהתרחש רק בפנים.
כשהסתכלתי על מה שנוצר, לא ראיתי סיפור. ראיתי קו שנמתח.
רצף.
לא לינארי, לא צפוי, אבל מדויק להפליא.
זו לא עבודה על רגש מתפרץ או על תובנה ברורה – אלא על המרחב שבין לבין.
המקום שבו שום דבר לא נסגר באמת, ושום דבר לא מתחיל בחדות.
המקום שבו החיים מתרחשים בקצב אחר, פנימי, כזה שאין לו שם אבל יש לו נוכחות.
והציור הזה לא מבקש שיבינו אותו.
הוא מזמין את הצופה לעצור רגע את הסיפור הרגיל,
ולהיכנס למקום שבו הזמן לא נמדד,
והשקט – הוא לא סוף של רעש, אלא התחלה של הקשבה.
_________________________________________________________________
ציור אבסטרקט- אקריליק על קנבס - 120X60 כל אחד
