יש תנועה שלא לומדים.
היא לא נובעת מתכנון, לא ממאמץ, לא מכיוון מוגדר – אלא מתחושת זיהוי.
כאילו משהו בפנים מזהה רגע נכון, ופשוט נפרש.
ככה נולדה היצירה הזו.
הייתה בתוכי תעופה, אבל כזו שלא נראית לעין.
כנפיים שצמחו מתוך רגש, מתוך צבעים שמדברים בשפה של גוף ונפש: כחול של אמת, אדום של דופק, לבן של נשימה.
הציפור שעמדה ברקע ולא צוירה כאן,
נשאה בתוכה את כל מה שהרגשתי –
נדירה, פראית, שקטה ומדויקת.
היא לא שייכת לאף להקה, אבל מכירה כל גובה.
היא לא עפה כדי להתרחק, אלא כדי לזכור מי היא.
"רוח שמכירה את הדרך" היא לא רק תנועה על הקנבס –
היא זיכרון של תנועה פנימית, עתיקה, שיודעת בדיוק מתי לפרוש כנף.
היא לא מבקשת אישור, לא שואלת לאן –
רק נושמת עמוק, ויוצאת.
והציור הזה מזמין את הצופה לשאול לאן הוא עוד לא העז לעוף,
ומה בתוכו כבר יודע את הדרך – גם אם הוא עוד לא קרא לה בשם.
_________________________________________________________________
ציור אבסטרקט- אקריליק על קנבס - 70X90
