יש רגעים בחיים שבהם משהו נסדק, לפעמים בעדינות, לפעמים בעוצמה. לא תמיד אנחנו מבינים את זה מיד, לפעמים זה מופיע בתחושת עייפות, בשקט פנימי, במחשבה שחוזרת ואומרת שמשהו כבר לא עובד כמו פעם. אנחנו נוטים להיאחז, לשמור, להחזיק חזק, כי שינוי מרגיש מאיים, אבל דווקא הרגע הזה, שבו משהו מתחיל להיסדק, הוא הרגע שבו מתחילה התפתחות אמיתית.
הפתח הזה שנוצר בתוכנו הוא לא רק פתח חדש אלא גם ריפוי. דרך אותו סדק נכנסת תודעה חדשה, נשימה אחרת, הבנה עדינה של מי שאנחנו באמת. לא מתוך מאבק או שליטה, אלא מתוך הקשבה. מתוך הרצון להבין מה החיים מנסים להראות לנו.
צמיחה אמיתית מתרחשת לא כשאנחנו רצים קדימה, אלא כשאנחנו עוצרים ומוכנים להרגיש. כשאנחנו מסכימים להסתכל פנימה, גם אם זה לא נוח, ולגלות שבתוך השבר יש הזמנה. ההזמנה לגדול, להתרכך, להרחיב את הגבולות שלנו, להפסיק להיאבק במי שהיינו ולאפשר למי שאנחנו הופכים להיות להופיע.
הציור הזה הוא הזמנה לעצור, לנשום, ולהקשיב לרגע שבו משהו ישן בתוכנו רוצה להתחלף במשהו חדש. להזכיר לעצמנו שהפתח לצמיחה כבר קיים, רק צריך להסכים להיפתח אליו.
________________________________________________________________
