זה היה יום חורפי במיוחד, והרגשתי שהכל סביבי אפור. הרעש החיצוני של הגשם הכבד היה מונוטוני כמעט כמו התחושה הפנימית שלי. חיפשתי נחמה, משהו שיכניס מעט אור ושמחה לחיי באותו רגע. המחשבות ריחפו בין הזיכרונות של ימים בהירים יותר, בהם השמש זרחה ואי אפשר היה להפסיק לחייך.
פתאום, בעודי יושבת מול הקנבס הריק, הצצתי מחוץ לחלון וראיתי אותה – קשת בענן, מופיעה באופק. משהו בפשטות שלה, בצבעוניות הרכה, היכה בי. הקשת הייתה כאילו סימן מהיקום, להזכיר לי שאחרי כל סערה מגיע הרגע של תקווה. רגע שמאיר את העולם מחדש.
בהשראת אותה קשת, התחלתי למרוח צבעים עזים על הקנבס. כל צבע שציירתי היה כאילו קרן אור חודרת דרך ענן שחור ומביאה עמה תחושת חיות מחודשת. לא היה מדובר רק בשכפול של קשת בענן אמיתית, אלא ביצירה שצומחת מהתחושות שלי – שילוב של רוך, כוח והתחדשות.
הקשת הזו לא הייתה סתם משחק של אור ומים, היא הפכה לסמל בתוכי. רגעי שמחה ועצב התמזגו יחד, יצרו משהו חדש ואמיתי.
100X60- אקריליק על בד.
