הציור הזה נולד מתוך מקום של חשבון נפש. שכבות של צבע מתערבבות זו בזו, חלקן נראות דהויות ורכות, אחרות נחרצות ובוערות, כמו שאריות של משהו ישן שמסרב להיעלם אך גם מפנה מקום למה שמבקש להופיע. התכלת והכתום צומחים מתוך הרקע המטושטש ומסמנים התחלה חדשה, הבזק של חיים אחרים.
זהו מרחב של מעבר, מקום שבו אנחנו משילים קליפות ישנות שכבר אינן משרתות אותנו, ומרשים לעצמנו להכניס נשימה חדשה. לא תמיד זה תהליך חד וברור – לעיתים הוא עדין, איטי, כמעט נסתר – אבל הוא מתקיים, ומחולל שינוי עמוק מבפנים.
כשאני מתבוננת בציור אני מרגישה שהחיים הם רצף מתמשך של פרידה והתחלה, של עזיבה וקבלה. כל שכבה של צבע היא זיכרון, וכל נגיעה חדשה היא אמון בדרך שממשיכה להיפתח. הישן נוכח, אך הוא כבר לא מכביד, אלא הופך לאדמה שממנה צומח החדש.
ובתוך כל זה מתרחשת תנועה עדינה של שחרור, כמו נשיפה שמרוקנת את מה שכבר אין בו צורך, ואחריה שאיפה שמביאה עימה חיים חדשים. זהו תהליך שמבקש אומץ, אבל גם חמלה, כי רק דרך הקבלה של מה שהיה אנחנו יכולים באמת לפנות מקום למה שיבוא.
הציור הוא הזמנה להניח לישן באהבה, ולצעוד קדימה אל תוך החדש באומץ ובלב פתוח.
________________________________________________________________
