רוב החיים אנחנו עסוקים בלפגוש את העולם דרך שכבות של הגנה, שילמנו מחיר יקר כדי לבנות לעצמנו מעטפת חזקה, כזו שתשמור עלינו מפני טלטלות, אכזבות או שיפוט פנימי, אבל עם הזמן המעטפת הזו הופכת משוריין עמיד לכלא שקט ומנתקת אותנו מהחיות האמיתית שלנו.
היצירה הזו נולדה מתוך רגע של הסכמה להניח את המגננות בצד, עבודה פנימית אמיתית היא לא ניסיון לתקן את עצמנו או להילחם במי שאנחנו, אלא הנכונות לקלף בעדינות את מה שמיותר ולהסכים לפגוש את האמת הפשוטה שנמצאת מתחת.
הורוד הרך והצהוב הזוהר שעל הבד נבחרו כדי לשקף את הדינמיקה הזו, הורוד מביא איתו את הרכות והחמלה שנדרשות בתהליך, הוא המרחב הבטוח שמאפשר לנו להרפות, לרפא משקעים ישנים ולאפשר ללב להיפתח מחדש, לעומתו הצהוב הבוהק הוא האור הפנימי, העוצמה והחיוניות שכבר קיימות בתוכנו ומבקשות לפרוץ החוצה ברגע שאנחנו מפסיקים להסתיר אותן.
בזמן הציור, חקירה של טקסטורות ושכבות הטקסטורה על הקנבס שיקפה את הגילוי הזה, העבודה הפיזית לא הייתה לבנות משהו חדש, אלא לחשוף את מה שכבר היה שם מתחת לצבע, תהליך של הקשבה עמוקה שבו כל מגע של הטקסטורה והמכחול דרש ממני לשהות ברגע ולאפשר לאמת הפנימית להוביל.
היצירה הזאת מזמינה אותך לעצור, למלא את החיים בחמלה ולחזור הביתה, אל הרכות והאור של השורש האמיתי שלך.
