כשציירתי את הציור "שדה", זה התחיל ממחשבה על מרחבים פתוחים, מקומות שהנפש יכולה לשוטט בהם בלי מגבלות. רציתי לתפוס את התחושה של שדה רחב ידיים, מקום טבעי שבו האדמה והשמיים נפגשים בצורה אינסופית. התחלתי בצבעים רכים ועדינים, גוונים של ירוק וזהב שזורים זה בזה, כשבמוחי עלו תמונות של שדות חיטה שנעים עם הרוח.
אבל ככל שהתקדמתי בציור, הבנתי שאני לא רק מתארת נוף טבעי. השדה הזה הפך למטאפורה לתחושת חופש פנימי. כל תנועת מכחול הייתה כמו מעבר בשדה, כמו טיול במרחב פנימי שבו אני יכולה לשחרר את המחשבות, לתת להן לרוץ. השדה, בציור, הפך להיות גם סימבול של תהליך יצירה – הוא מקום של זריעה, צמיחה, וגם של קציר, שבו הרעיונות והרגשות שלי מתממשים ומקבלים צורה.
בתוך השכבות של הצבעים, הוספתי נגיעות של אור וצל, שמזכירים את ההשתנות של השדה בהתאם לתאורה ולמזג האוויר. זה כמו שהנפש שלי משתנה עם הזמן, כמו השדה שתמיד ממשיך להתחדש ולהצמיח משהו חדש.
