את הציור ציירתי עבור לקוחה בשם סנדרה, שגרה במשגב, היא פנתה אליי מתוך רצון להכניס הביתה תחושה של נחת, שקט ורוך, מרחב שאפשר לנשום בו ולהרגיש בו בבית באמת.
בתהליך העבודה הקשבתי למה שהיא חיפשה מעבר למילים, לא משהו דרמטי או דומיננטי, אלא נוכחות שקטה, רצף עדין של תנועה שמחזיקה את החלל בלי להעמיס עליו. הציור נבנה שכבה אחר שכבה, מתוך הקשבה לקצב איטי, רגוע, כזה שלא מבקש תשומת לב, אלא מזמין להירגע.
יש בעבודה הזו זרימה שממשיכה מעצמה, כמו נשימה טבעית, בלי התחלה ובלי סוף ברור. הצבעים, המעברים והמרקמים נועדו ליצור תחושה עוטפת, כזו שמאפשרת לעצור רגע, להתכנס פנימה ולהרגיש שלווה.
רצף שקט הוא ציור על בית כמרחב רגשי, על האפשרות לייצר סביבנו מקום שמחזיק רוגע, יציבות ונוכחות שקטה, מקום שמרגיש נכון לאורך זמן.
