הציור הזה נולד מתוך רגע של עצירה, מתוך הצורך האנושי העמוק למצוא נקודת אחיזה פנימית בעולם שלא מפסיק לזוז.
איפה אנחנו באמת פוגשים את עצמנו כשכל רעשי הרקע נעלמים? אנחנו פוגשים את עצמנו בשכבות של מי שאנחנו, וככה בדיוק בנוי הציור הזה. כמו החיים עצמם, הוא מורכב מחלקים שמצטרפים זה לזה ומגלים בכל פעם משהו חדש.
הגוונים החמים של האדמה, החול והחרדל מייצגים את חומרי הגלם של הנפש. אלו השכבות שנערמו בנו לאורך זמן, הזיכרונות, התובנות וכל הניסיון שצברנו בדרך. כל שכבה בציור היא חלק מהסיפור שלנו, מהבסיס שבונה אותנו.
האור הבהיר שבוקע מבעד לצבעים לא מגיע מבחוץ. הוא מגיע עמוק מהבטן, כמו תזכורת לכך שהיציבות האמיתית שלנו אינה תלויה בדבר חיצוני. ככל שמביטים בו יותר, מגלים שהאור הזה תמיד היה שם, מחכה שנעצור לרגע וניתן לו מקום.
"שורש ההוויה" בשבילי, הציור הזה הוא תזכורת פשוטה לנשום. להסכים לעצור, להתחבר לקרקע, ללב שלכם ולהיות שם עד הסוף.
