הציור הזה התחיל כמסע להבין איפה עובר הגבול בין המחשבות שלי לאינטואיציה העמוקה. בעבר, לא תמיד ידעתי להבחין ביניהן. המחשבות לפעמים נשמעו כל כך חזק שהייתי בטוחה שהן האמת היחידה.
עם הזמן, דרך היצירה, למדתי להקשיב אחרת. הציור הזה מייצג את הרגעים שבהם הבנתי שאינטואיציה היא כמו לחישה שקטה שבאה מבפנים. היא לא דוחפת, היא פשוט נוכחת.
לעומת זאת, המחשבות לפעמים רק מעכבות אותי, מסתובבות בלופים וגורמות לי להתבלבל בין מה שאני באמת יודעת בפנים לבין מה שהראש מנסה לנתח.
היום אני מזהה טוב יותר איזו מחשבה מקדמת אותי ואיזו מרחיקה אותי מהאמת הפנימית. למדתי לתת מקום גם לרגש וגם למחשבה, אבל גם לדעת מתי להקשיב לאינטואיציה השקטה שמובילה אותי קדימה.
בסופו של דבר, עקבות של מחשבה הוא לא רק ציור, אלא תזכורת ליכולת שלי להבחין בין רעש פנימי להכוונה פנימית ולהבין מה באמת משרת אותי במסע שלי.
_________________________________________________________________________________
