יש רגעים שבהם הכול מתערבל – צבעים, תחושות, זיכרונות.
אין קו ברור, אין תשובה מיידית, רק מרחב שבו הכול מתקיים יחד: אי-ודאות, תקווה, כאב שקט.
בתוך הערפל הזה – במקום שבו אנחנו הכי רוצים "לדעת" – דווקא שם מתחיל תהליך עמוק הרבה יותר.
תהליך של התרככות, של הסכמה.
להיות בלי להבין, לנוע בלי להיאחז, ולתת ללב להוביל לפני שהשכל מספיק להסביר.
במהלך הציור הזה, לא חיפשתי פתרון.
אפשרתי לעצמי ללכת לאיבוד – לאט, ברכות, מתוך אמון סמוי שמעבר לכל השכבות העכורות יש תנועה אחרת.
לא חדות, לא ודאות – אלא הבהרה עדינה שמגיעה מתוך הנפש עצמה.
כמו נהר של אור שמתחיל לזלוג אל תוך המקומות שהיו סגורים.
"כשמשהו מתבהר" הוא סיפור על הבהירות שנולדת לא בכוח,
אלא מההסכמה לשהות – לשהות בתוך הלא נודע עד שהאור מוצא את דרכו פנימה.
כי כשאנחנו מפסיקים לנסות להבין, ומתמסרים לנשימה,
יש מקום לראות את מה שמתבהר.
טכניקה - אקריליק על קנבס
