"פעימות הלב" היה אחד מאותם רגעים נדירים שבהם הצבעים והקווים זרמו ממני בלי מחשבה. זה קרה ביום שבו הרגשתי שהעולם כולו מתמקד בקצב פנימי עמוק ומורכב. זה לא היה רעש, אלא שקט מהדהד, תחושה של כוח שמגיע מבפנים.
הנחתי את המברשת על הבד, והצבעים הראשונים שהגיעו אליי היו אדום וורוד, כמו דם הזורם בעורקים. כל משיכת מכחול הרגישה כמו פעימה – חזקה, מלאה בחיים. תוך כדי עבודה, נתתי לרגשות שלי להוביל אותי. זה היה כמו דיאלוג פנימי עם הלב שלי, כל פעימה שלו הורגשה דרך התנועות של המכחול.
ככל שהציור התקדם, הבנתי שהלב הזה אינו רק שלי, אלא של כל אדם שחי, מרגיש ואוהב.
בסוף, כשעמדתי מול הציור השלם, הרגשתי שהוא יותר ממחזה ויזואלי – הוא כמו זיכרון של רגעים אישיים, של כל מה שהלב שלי עבר, אך גם של כל מה שהלבבות סביבי חווים. זה היה מסע דרך פעימות החיים עצמם.
